החלטה בתיק בש"א 4632/06

לפני בקשה לתיקון החלטה מיום 15.3.06, כך שהתשלום ששולם למבקשת בסך 200,000 ש"ח, לא יקוזז מחוב החברה בגין שירותי האחסון שסופקו לה. ההחלטה ניתנה בבש"א 11673/05 ו- 9706/05, פש"ר 518/05, בה נקבע, בין היתר, כי חוב החברה למבקשת בגין 3 החודשים עובר לכינוס הנכסים, עומד על סך של 525,000 ש"ח, כאשר מסכום זה יש לקזז 200,000 ש"ח ששולמו על חשבון החוב ביום 9.5.05 (להלן: " התשלום").

טענות הצדדים

1.                  המבקשת סבורה כי יש לתקן את ההחלטה כך שסכום החוב יעמוד על 525,000 ש"ח ללא כל קיזוז. נטען כי תשלום 200,000 ש"ח ביום 9.5.05, הותיר את חוב החברה למקשת על סך של 1.2 מיליון ש"ח. כן נטען, כי התשלום האמור, לא שולם בעבור חוב החברה בגין שירותי האחסון שניתנו לה ע"י המבקשת 3 חודשים עובר לכינוס הנכסים (שעומד על 525,000 ש"ח), ולכן לא היה מקום לקזז 200,000 ש"ח מהחוב שנקבע כי החברה חייבת למבקשת, בסך של 525,000 ש"ח.

2.                  המשיבים מתנגדים לבקשה, ואף מביעים תמיהה על הגשתה, שכן המבקשת הודיעה זה מכבר כי יש בדעתה לערער על ההחלטה. טענות המשיבים בתמצית הן כי אמנם מדובר בהחלטה אחרת, אולם יש לראותה כפסק דין לכל עניין ודבר, מאחר וסיימה את המחלוקת בין הצדדים באותו נושא. התיקון המבוקש הינו תיקון מהותי, ולא מדובר בהשמטה טכנית. לכן, דרך הפעולה במקרה כזה, כך נטען, היא באמצעות הגשת ערעור. המשיבים אף טוענים כי ההחלטה שנתקבלה היא הנכונה בנסיבות המקרה.

דיון

3.                  טענות המבקשת בבקשה דנן, הינן טענות שבעובדה, אשר מוצגות באופן לקוני וללא כל פירוט אודות מקור החוב הנטען בסך 1.2 מיליון ש"ח. על המבקשת היה לצרף תצהיר התומך בבקשה ובטענות העובדתיות שבה. כך לפי תקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " תקסד"א"):

" 241(א) בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט".

            המבקשת, מסיבות השמורות עימה, לא הגישה כל תצהיר בתמיכה לבקשתה. זאת, למרות שמדובר בבקשה שעניינה קביעה עובדתית. ללא תצהיר כאמור, אין כל דרך לאמת את הגרסה הנטענת ע"י  ב"כ המבקשת. אמנם, המבקשת ביססה בקשתה על מסמכים, אולם אלה היו בפניי קודם לכן, כאשר ניתנה ההחלטה נשוא הבקשה, ולא היה בהם כדי לחדש דבר.

בבש"א (מחוזי-חי') 12126/05 (פש"ר 282/03) מושקוביץ חברה לבניין בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-מח 2005(4), 7449 (2005) נקבע על ידי כדלקמן:

                        " גם אם בקשה נסמכת על מסמכים, הרי אלה אינם עושים דרכם לתיק בית המשפט, אלא אם כן הם נספחים לתצהיר של עד אשר העובדות הרלוונטיות בידיעתו".

באותו מקרה דחיתי את הבקשה בגין העובדה כי לא הוגש תצהיר כאמור וזו סיבה מספקת לשם דחיית הבקשה גם בענייננו.

4.                  מעבר לאמור לעיל אני מבקש לציין את הנתונים הבאים: טענת המבקשת לפיה גובה החוב של החברה כלפיה עומד על 1.2 מיליון ש"ח לאחר תשלום 200,000 ש"ח ביום 9.5.05, אינה מפורטת. הטענה נטענה בעלמא, וללא כל פרטים באשר למהות החוב וכיצד הצטבר. התייחסתי לכך בפסקה 34 להחלטתי:

" יודגש כי המבקשת טוענת כי חובות החברה כלפיה הינם בגובה של 1.2 מיליון ש"ח (סעיף 12 לתשובת המבקשת לסיכומי המשיבים), אולם אינה מפרטת ממה מורכב חוב זה. הפירוט אותו מספקת המשיבה לעניין גובה החוב, עומד על סך כולל של 796,000 ש"ח, כפי שיבואר להלן".

            כמו אז, גם עכשיו, אין באפשרותי להתייחס לחוב החברה כלפי המבקשת, לפי ערך של 1.2 מיליון ש"ח, משום שאין בידי כל הסבר עובדתי מה כולל חוב זה, והאם בכלל הוא קיים. לא זו בלבד, אלא שבבקשת התיקון המבקשת מצרפת את נספח ד' לסיכומיה, שהינו דרישת תשלום מטעמה, הממוען לחברה. חובות החברה המפורטים שם, מיוחסים אך ורק לשירותי האחסון שסיפקה המבקשת. החובות בגין 3 החודשים טרם הכינוס, המתוארים באותו נספח, הינם סך של 525,000 ש"ח, דהיינו 175,000 ש"ח לחודש. סכום זה הוא שנקבע על ידי בהחלטה, כחוב החברה למבקשת, וזאת אף לפי גרסת המבקשת בעצמה.

כן נטען בנספח ד' הנ"ל, בסעיף 2(א), כי החל מחודש 3/05 הפסיקה החברה לשלם למבקשת בגין שירותי האחסון שניתנו לה, למרות העובדה כי האחרונה המשיכה לספק שירותיה עד לחודש 5/05. אז הפעילה את זכות העכבון והופסקה כליל הוצאת סחורות ממחסניה. באותו נספח אין אזכור של חוב נוסף שחבה החברה למבקשת, למעט חובה בגין האחסון לאחר כינוס הנכסים, ובכך אין עסקינן כאן. זאת ועוד: לא הונח בפניי כל מסמך המצביע על חוב נוסף של החברה כלפיה, מלבד חובותיה בגין שירותי האחסון כאמור.

כזכור, 200,000 ש"ח שולמו למבקשת על חשבון החוב ביום 9.5.05, יום לאחר שלפי טענתה, בוטל ההסכם בין הצדדים (נספח ב' לסיכומי המבקשת). עוד עולה מנספח ב', כי לאור התשלום על חשבון החוב, המבקשת נאותה לספק לחברה שירותי לוגיסטיקה, על סמך ההתחייבות כי תוך ימים ספורים תשולם יתרת החוב. ניתן להסיק, אם כן, כי מאחר והמבקשת לא קיבלה תשלום בעבור האחסון שסיפקה לחברה בחודשים מרץ ואפריל 2005, החליטה על ביטול ההסכם והודיעה על כך לחברה, כעולה מנספח ב', ביום 8.5.05. יום למחרת, התקיימה פגישה בין נציגי החברה לנציגי המבקשת, ובמהלכה שולם התשלום על חשבון החוב. סבירה בעיני ההנחה, כי על מנת ששירותי האחסון שסיפקה המבקשת לחברה לא יופסקו, הוחלט על התשלום הנ"ל. ואכן, לאור תשלום זה, המשיכה המבקשת לספק לחברה שירותי לוגיסטיקה, כולל שירותי אחסון. אני סבור שדי במסכת זו, כדי להגיע למסקנה, כי התשלום על חשבון החוב, כלל גם, אם לא רק, את שירותי האחסון שניתנו לחברה לחודשים מרץ, אפריל ומאי 2005, שעד אז לא שילמה בעבורם. בשל כך, וכן בשל העדר מידע ו/או אסמכתא כי החברה נותרה חייבת למבקשת סך של 1.2 מיליון ש"ח לאחר התשלום על חשבון, או כי קיים חוב כאמור מלכתחילה, נראה לי נכון וראוי כי 200,000 ש"ח יקוזזו מחוב החברה למבקשת בגין שירותי האחסון עובר למתן צו הכינוס.

5.                  בשולי הדברים אציין, כי תמוהה בעיני התנהלות המבקשת במסגרת בקשה זו. ראשית, לא הוגש, כאמור, תצהיר מטעמה התומך בבקשה, שהינה עובדתית לחלוטין. שנית, בהחלטתי נשוא בקשת התיקון, וכפי שצוטט לעיל, הסבתי את תשומת הלב לכך שאין כל פירוט לחוב הנטען של 1.2 מיליון ש"ח. אם טרחה המבקשת והגישה בקשה לתיקון ההחלטה, הנוגע לאותה טענה בעניין חוב בסך 1.2 מיליון ש"ח, היה עליה באותה הזדמנות לתקן את שהחסירה בעבר, ולהסביר לבית המשפט את מהות החוב האמור. משלא עשתה כן, ואף לא צירפה תצהיר, הרי שאין לה אלא להלין על עצמה, באשר לדחיית הבקשה.

6.                  הבקשה נדחית מהטעמים המפורטים לעיל.

7.                  החלטה זו היא חלק בלתי נפרד של החלטתי מיום 15.3.06.